Images from NYC Shortly After The WTC Demolition. These photos were taken around the East Village and Gramercy Park, about 1.5 Miles away from the calamity downtown 
_ oznik.com _ news-service

   קו האופק החדש

   מנהטן לאחר המתקפות הטרור. שוטטות בפריפריה של אתר האסון וכמה מחשבות על מה שממתיק מעבר לפינה - אימפריה אלימה יותר

  
   עוז שלח
   פורסם גם בשבועון "כל העיר," 13 בספטמבר, 2001 [from: http://oznik.com]
 
   מקס גר בקומה השמונה-עשרה של מגדל מגורים, מאות ספורות של מטרים ממגדלי התאומים. יש לו נוף פנורמי צפונה ומערבה, ומגג הבניין, בקומה הארבעים ושבע, רואים את כל העיר. בין המטוס הראשון לשני תפסתי אותו בטלפון.
   "אתה מצלם?" שאלתי. הוא עתונאי ירושלמי לשעבר, ואשתו צלמת. "יש אחלה footage ," הוא אמר, "תשיג לי את האי-מייל של Ynet."
   - אפשר לבוא אליך לגג?
   - סגרו את הגג.
   ירושלמים, עתונאים, אנחנו מיומנים במעבר למצב התבוננות, כאילו מבחוץ. חבר אחר מתקשר מהרחוב: "אני הולך לשם לצלם. רוצה לבוא?" לא רציתי. אחר-כך התחרטתי, הייתי רואה את הקריסה. שלחתי למקס את הכתובת.

   מאיפה זה נפל עלינו?

   מהחלון רואים את העשן השחור נישא מערבה. כל מי שיכול מצלצל או שולח אי-מייל: אני בסדר, ואתה? בטלויזיה, וגם בטלפון, אנשים שואלים בתמהון "מי היה יכול לעשות כזה דבר?"
   ורק למי שמוכר היטב אתה יכול לענות "מי? מי לא?! האם יש קבוצה מדוכאת אחת בעולם שלא טעמה מנחת זרועה של ארצות הברית? רוב תושבי כדור הארץ הרי מוגדרים, מכאן, כמיעוטים, ומטופלים בהתאם." עם סתם אנשים קשה, ואולי מסוכן לדבר. ברגעים כאלה צף ועולה פטריוטיזם קסנופובי ואטום. ידידה אחת, שאמה אנגליה, ושגדלה בניו-יורק מגיל שנתיים, שאלה חברים מה יכול להביא אנשים ליאוש כזה עמוק, להתקפת התאבדות. "את יכולה להגיד דבר כזה רק כי את לא אמריקאית," השתיקו אותה.
   אחרי שקרס המגדל השני ירדתי למטה להביא קפה. הרחוב מעולם לא נראה כך, והתפתתי לשוטט. שתי שורות ארוכות של אמבולנסים תפסו שניים מששת הנתיבים של השדרה הראשונה. בכל השדרות הרחבות פונו שניים שלושה נתיבים לרכבי חירום. רוב האוטובוסים הוצאו משימוש והשלט האלקטרוני בראש כל אוטובוס אמר לחלופין EMERGENCY ו-CALL POLICE. מסתבר שהאוטובוסים מתוכנתים למקרה של אסון.
   בעוד השוטרים עובדים באזור האסון, נפרשו תלמידי האקדמיה לשוטרים, חבושים בכובעים מצחיקים, בכל הצמתים בעיר. הם כוונו את התנועה בחוסר בטחון. כשאזלו גם השוטרים המתלמדים נכנסו הצבא והמשמר הלאומי וגם הם עמדו בצמתים. כוחות הבטחון לא השאירו צומת לא מכוסה. עתוני בוקר, שהתיישנו לחלוטין ברבע לתשע, נותרו בערימות מחוץ לקיוסקים. העמודים הראשונים של כולם עוסקים בפריימריז לראשות העיר. הפריימריז בוטלו עוד בטרם נפתחו.
   כל חנות שיש לה טלויזיה העמידה את המכשיר בכניסה, ואנשים עמדו במעגל לצפות. נכנסתי לבר אחד ומצאתי טלויזיה, וכמה לקוחות שיכורים לחלוטין. אף אחד לא דיבר. כולם בהו במסך.

   שביל הבריחה

נראה שבניגוד לפיגועים "שלנו," כאן יהיה מספר הפצועים קטן בהרבה ממספר ההרוגים. בשעה שהמגדלים קרסו, או שהיית בפנים, או שהיית בחוץ. אם היית קרובה להתמוטטות רוב הסיכויים שאת שוטרת או כבאית. אבל מאות האלפים שעבדו בסביבה, שגרים באיזור, פונו מהבניינים ויצאו לצעדה רגלית. לאורך כל השדירות צועדים אלפים אלפים קדימה, צפונה, נאחזים בטלפונים ניידים חסרי שימוש, מבולבלים. חלקם חובשים מסכות פנים. חלקם מכוסים אבק. כשהגיעו לשכונה שלנו, מעל רחוב 14, כבר לא נראו בפאניקה, אבל עיניהם היו ריקות.
   כרגיל עמוסים השמים במטוסי סילון, מרססי פרסומות, הליקופטרים (מוניות של אנשי העסקים), בלונים לחיזוי מזג האוויר ומטוסים קטנים למרחקים קצרים. היום הם ריקים. עשרות בשנים כבר לא היו שמי ניו-יורק ריקים כל-כך. כשרעם ממעל אחד ממטוסי הקרב הרים הרחוב כולו את פניו לשמים בחרדה בלתי מוסתרת.
   וכמו בכל שעת מצוקה, השמועות פרחו. רישה, שעובדת בדאונטאון, פונתה מהסאבוויי בדרכה לעבודה. אחרי שצעדה צפונה עם יתר הנמלטים בין ענני האבק נחתה כאן בדירה להתאושש. תחילה לגמה מהמים הקרים שהגשתי לה, אבל מיד נרתעה והניחה את הכוס על השולחן. "זה נכון שהמים מורעלים? שמעתי ממישהו שהרעילו את המים," אמרה ולא יכלה עוד לשתות.

   מוות לערבים

   רוב החנויות בעיר, שכולה 24 שעות ביממה, נסגרו בצהריים, או שלא נפתחו. העובדים נשלחו הביתה. על השדירה השלישית עמד מפגין ציוני צעיר עם השקית מהדראג-סטור שם קנה בריסטול ומרקר, ועם השלט שהכין: "מאות נפגעו, אבל שהעולם לא ישכח! הגידו לממשלה להלחם בטרוריסטים ולהפסיק לממן ממשלות טרוריסטים = סוריה, אש"ף."
   גם אנשים פעלתנים פחות ידעו להפנות אצבע מאשימה. "צריך להפציץ את כל הפלסטינים," אמרה אשה אחת לחברתה בתחנת האוטובוס. ואני מסתובב ברחוב, מצלם, ושואל את עצמי מה, הם באמת חשבו שהשקט שלהם יימשך לנצח? זה רצח המוני פסול וחסר תכלית, ויש שפע מעשי רצח כאלה שהאמריקאים אחראים להם. מישהו מהמתלהמים האלה, או מהמתפלאים, זוכר, נגיד את ההפצצה הסתמית של קלינטון בסודן? שם לא רק שחוסלה מחצית תעשיית התרופות של סודן, אלא שגם נהרגו, כנראה, עשרות אלפים חפים מפשע. "כנראה", כי ארצות הברית מנעה חקירה של האו"ם, ועד היום לא יודעים בדיוק כמה. והג'נוסייד הנמשך בעירק, והמימון והציוד לפשעי המלחמה נגד הפלסטינים, והכל מנוהל מוול סטריט ומהפנטגון, ו-, ו-, ו-... וכולם האמינו שרק כאן בצפיפות המסוכנת הזאת יהיה שקט? שכולנו נלגום אספרסו, נטייל בחנויות שמציעות את שלל האימפריה מרחבי העולם, נעלה ונרד ממטוסים כאילו היו אוטובוסים, ולא נרגיש כלום? אולי באמת רק אמריקאים יכולים להתפלא כל-כך.
   גראמרסי פארק, גינה פרטית בלב העיר שהכניסה אליה מותרת רק לדיירי בנייני היוקרה שסביב לה, נפתח לקהל. השערים שנפתחים רק לשעות ספורות בשנה, בערב חג המולד, כמחווה לפלבאים, היו פתוחים לרווחה. "את חושבת שהם מרגישים אשמים," שאלתי אישה אחת שעברה שם עם שני הכלבים שלה, והיא לא הבינה מה אני רוצה. "לא," היא אמרה, "זו מחווה של רצון טוב ואירוח."
   נזכרתי במסיבת גג וזיקוקים שהלכתי אליה בארבעה ביולי. היו שם הרבה זרים, בין היתר מלבנון, מאירלנד ומפלסטין, וחשתי הקלה. נמאס לי להיות היחיד שרעמי זיקוקים מזכירים לו מלחמה. לא זר אחד בלבד תמה בשנים האחרונות על העדרו המוחלט של הטרור מארצות הברית. רק את המימדים קשה לעכל. כמו את המימדים העל-אנושיים של העיר בימים כתיקונם.
   שמונה מליון עובדים שעוזבים את מנהטן מדי ערב, שלושה נמלי תעופה בינלאומיים, מגדלים שמטילים בבוקר צל ארוך ארוך לתוך ניו-ג'רזי. ועכשיו פיגוע ישר מהוליווד. או מדיסני, המטוס הראשון אפילו השאיר חור בצורת מטוס בצד הבניין, כמו בסרט מצוייר. ומי יודע כמה אלפי חיים שהסתיימו ברגע אחד.
   בצהריים יש אי-מייל ממקס: "מפנים אותנו מהבניין, אז לא תהיה לי גישה לאימייל ול-YNET וכל זה." הטלפון בבית שלו מנותק. הניידים קרסו מזמן.

   לפנות ערב כבר אין אחד בלי סיפור. שכן אחד סיפר לי במעלית שאחיו התקשר אליו בנייד רגע אחרי שברח מהמגדל הצפוני למגדל הדרומי. הצפוני קרס בעודם מדברים. גם משם הספיק האח לצאת בזמן. שכן אחר זומן לשירות אזרחי בחבר מושבעים, כיכר וחצי מהמגדלים. הוא עמד על מדרגות בית המשפט כשראה את הראשון קורס. וזה יצא לעבודה באיחור. וזו נשארה בבית. וההוא הרגיש לא טוב. רק כשנעניתי לקריאה לתרום דם אמרו שכבר יש יותר מדי דם, לקחו שם וטלפון ואמרו שיתקשרו. כשהתקשרו נתנו מספר חינם לבירור פרטים. והמספר הזה תפוס ללא הפסקה.

   מה לעשות? שופינג!

   לאנשים יש תודעה הסטורית. בתרבות שמבוססת על קניה, שבה אפשר לבחור אישיות מתוך תפריט ולקנות בהתאם בגדים, מחשב, ספרים, פסיכיאטר, ואפילו בן זוג, האנשים קונים. חנויות לצילום נשארו פתוחות ומצלמות נמכרות כמו המבורגרים לאחר צום. כולם רוצים לצלם. גלויות הסקייליין הידוע, הישן, אזלו עוד לפני שירד הלילה. קונים אלכוהול. קונים סיגריות.
   באיסט-וילג' מיהרו אמני קיר לצייר את המגדלים מעלים עשן. בערב כבר הדליקו שם נרות. ברחוב 14 נתלה שלט למען שלום עולמי. אחרי הסקרנות הראשונית התרוקנו הרחובות. כבר עשרות שנים שרחובות מנהטן לא היו ריקים כל כך.
   ומה מבשר האופק החדש הזה, שעיקרו לא במה שיש בו אלא בהעדר? יותר אלימות. יותר צבא. אם החברה שלך מספקת בודקי תיקים לבניינים, העסקים שלך עומדים לפרוח. כנ"ל גלאי מתכות. כנ"ל אקדחים. וכנ"ל וכנ"ל וכנ"ל.
   הוא מבשר שגם אמריקאים לבנים עומדים להתוודע מקרוב למה ששחורים ופלסטינים, או להבדיל, יהודים בפלסטין, מכירים היטב, למלקחיים הברוטליות שאל "אבטחה הדוקה" ושנאה. בדיקות, חיפושים, חינוך לזהירות מ"חפצים חשודים, פוסטרים כמו הפוסטר הנודע לשמצה של דובר צה"ל ובו תמונות ושמות של מנהיגים ערבים תחת הכותרת ABU WHO?
   הוא מבשר זמנים קשים לכל ערבי ומוסלמי בארצות הברית. בברוקלין, למשל, המרכז הערבי-אמריקני למשפחות כבר מוצף בשיחות נאצה בטלפון. המנהלת הסירה את השלטים הפונים לרחוב, ליתר בטחון. בויסקונסין הציתו מכולת בבעלות ערבית והמשטרה חוקרת אם מדובר ב"פשע שנאה." וגם בתחום הזה מסתובבות כמה וכמה שמועות ללא אישור.
   אבל שנאת ערבים איננה התקפה על "החירות והדמוקרטיה." ומהן בעצם "החירות והדמוקרטיה" האלה? האם יש להן קיום בלי ילדים עבדים באסיה? בלי המלכת חונטות והחלפתן במשטרים כנועים באמריקה הלטינית? בלי עובדי תחזוקה שחורים, עובדות נקיון מפורטו ריקו, פועלי בניין מרומניה ופועלי חקלאות ממכסיקו?
   האופק החדש מבשר אימפריה ברוטלית יותר, שגם מדינות החסות שלה יכולות להתפרע ביתר חירות.

   למחרת מקס התקשר מהבית של גדי טאוב. "האשה והתינוק בסדר. לא, תודה, סדרו לנו איזה דירה ברחוב 12 לכמה ימים. גדי על המחשב כותב כתבה לידיעות. ואתה גם! כולם כותבים כתבות ורק אני שבאמת יש לי מה לכתוב עסוק בלדאוג לתינוק."
   כמו בסוף שנות השמונים, לפני שברחנו מירושלים, כשהיינו כותבים ב"כל העיר" על עצמנו, כאילו, במקום על הנושא. ואחר כך היה זמן לבכות.


   מראה מהגג: דרומה
  
  
  
  


   ציור קיר חדש, רחוב 14 ליד שדירה A. בערב כבר הדליקו כאן נרות
  
  
  
  


   השדירה הראשונה פינת 14, הגבול הדרומי
  
  
  
  


   השדירה הראשונה מעל רחוב 23 נשמרה לרכבי חירום בלבד
  
  
  
  


   גראמרסי פרק, מחווה נדירה של פתיחות
  
  
  
  


   Pearl Paint על רחוב 23
  
  
  
  


   תגובה ציונית מהירה, כאילו ששנאת הערבים כאן זקוקה לסיוע
  
  
  
  


   גלויה מן העבר הקרוב, מסמך הסטורי
  
  
  
  


   מראה מהגג: צפונה. האמפייר סטייט בילדינג ניצב על תילו, אבל פונה כמה פעמים בעקבות התראות שווא

seperator
seperator
 
 Recent Stories
 Special Features:
 Ballot Gallery
 Shirabe's Report
 Join the mailing list, receive new stories by email: 
 Search Archive
 Links
 About

Related Links
 
  • Photos by Ori Kleiner
  •  
    Welcome oznik.com The Real news-service